פסק הדין שמטלטל עקרונות ברורים בדיני המשפחה, בדגש על חלוקת הנכסים: נכסים שהתקבלו לפני הנישואין כבר לא בהכרח מוגנים
פסק דין חדש ותקדימי של בית המשפט העליון משנה באופן דרמטי את האיזון הרכושי שבין בני זוג נשואים (או ידועים בציבור), וקובע: גם נכסים חיצוניים - כאלה שהובאו לקשר עוד לפני הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה, עשויים להיחשב כנכסים משותפים ולהתחלק בין בני הזוג בעת גירושין, אם ניתן להסיק מהתנהלות הצדדים הסכמה לשיתוף.
מה זה "שיתוף ספציפי"?
לצד חוק יחסי ממון, שמסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג שנישאו לאחר 1974, התפתחה בפסיקה הלכת השיתוף הספציפי. הלכה זו אפשרה גם לבני זוג שלא חתמו על הסכם ממון להוכיח כוונת שיתוף בנכס מסוים, לרוב דירת מגורים. אך עד היום, היה ברור שנכסים שהתקבלו לפני הנישואין אינם נחשבים "רכוש משותף" לפי החוק. אלא שההלכה הזו קיבלה עכשיו תפנית דרמטית.
מה קבע העליון?
בפסק דין שניתן לאחרונה (30.6.2025), קיבלה השופטת יעל וילנר את טענתו של בן זוג שטען לשיתוף בדירות שנבנו על קרקע שהייתה שייכת לאשתו לשעבר עוד לפני הנישואין - קרקע שקיבלה במתנה מאביה.
בית המשפט פסק כי יש להכיר בזכויותיו של בן הזוג בדירות ואף בקרקע, וזאת על סמך ההתנהלות המשותפת של הצדדים לאורך השנים, שכללה שימוש משותף בהכנסות מהנכס, הפקדת כספי השכירות לחשבון משותף, ותחזוקה הדדית.
למה זו רעידת אדמה?
כי בפעם הראשונה, נכס שהיה עד כה "מחוץ למשחק" חוזר פתאום למגרש.
עד היום, כל בעל נכס אישי, ובעיקר מי שקיבל נכס מההורים או בירושה, הסתמך על הוראות החוק, הקובעות שנכסים אלו מוחרגים מהשיתוף. עכשיו, ההכרעה קובעת: אם בן הזוג שאינו רשום בנכס הסתמך במשך שנים על שיתוף בפועל, ואם ההתנהלות המשותפת מצביעה על שיתוף - הנכס עלול להתחלק בין בני הזוג. גם בלי שום הסכם. גם אם לא נרשם בפועל על שמו.
מה נדרש כדי להוכיח שיתוף?
העליון קובע:
- אין צורך במסמך כתוב או בהסכם פורמלי.
- די בכך שההתנהגות של הצדדים לאורך השנים מצביעה על כוונת שיתוף.
- גם השקעה, תחזוקה, ניהול משותף או הכנסת רווחים לחשבון משותף, עשויים להספיק.
במילים אחרות: בית המשפט לא מסתכל רק על מה שכתוב, אלא על מה שעשיתם בפועל.
ומי ישלם את המחיר?
בעיקר מי שלא ערך הסכם ממון.
אבל לא רק.
גם זוגות שערכו הסכם "בסיסי" לפני שנים רבות, מבלי להכניס אליו נכסים מסוימים, או כאלה שהמשיכו לנהל נכסים פרטיים במשותף לאורך השנים עלולים לגלות בדיעבד שהם איבדו את ההגנה שהייתה להם.
אז מה עושים עכשיו?
-
בודקים מחדש את מבנה הנכסים של התא המשפחתי.
-
מנסחים או מעדכנים הסכם ממון או הסכם חיים משותפים שיכלול התייחסות מפורשת לנכסים "חיצוניים".
-
לא מסתפקים ב"כולם יודעים שזה שלי" ומגבים בראיות, התנהלות נכונה, רישום, והסכמות.
-
מתייעצים. ויפה שעה אחת קודם.
לסיכום
במשפט, כמו בחיים, לא תמיד מה שנראה "שלך" - נשאר כזה לנצח.
פסק הדין האחרון מלמד שכל נכס עלול להפוך ל"משותף", גם אם לא התכוונת לכך, רק כי לא אמרת אחרת.
זה לא סיבה לחשש, זו סיבה לפעול!
כמי שמלווה לקוחות בעריכת הסכמי ממון, צוואות וירושות, אני יכולה לומר בוודאות: המקרה הזה הוא חלק ממגמה והוא הופך למציאות חדשה.
זה הזמן לחשוב מחדש. ואם יש לכם שאלה, אני כאן בשבילכם.
מוזמנים לכתוב לי תגובה כאן או לשלוח לי הודעה פרטית - לשליחת הודעה לחץ כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה