JFK Law Office -במשפט עם עו"ד ג'סיקה פורמן

  מה באמת קובע בחוזים בעידן של שינוי משפטי? בשבועות האחרונים עולות לא מעט כותרות סביב תיקון חוק החוזים והדיון הציבורי המחודש בהלכת "אפרופים". הכותרות דרמטיות, הפרשנויות רבות, ולעיתים נוצר הרושם שמשהו יסודי התהפך בן־לילה בעולם החוזים. המציאות, כמו שקורה לא פעם במשפט, מורכבת יותר. הפוסט הזה נועד לעשות סדר – לא דרך כותרות, אלא דרך הסתכלות מפוכחת: מה באמת השתנה, מה לא, ואיך זה פוגש אנשים אמיתיים לפני ואחרי חתימה על חוזים. לא כל חוזה - ולא כל אדם אחד הדברים החשובים ביותר להבין הוא שאין תשובה אחת לשאלה "איך מפרשים חוזה". התיקון לחוק יוצר הבחנה ברורה בין סוגי חוזים שונים: חוזים עסקיים ומסחריים – בדגש על עסקאות בין צדדים מתוחכמים, לרוב עם ייעוץ משפטי. חוזים שאינם עסקיים – ובראשם חוזי עבודה, חוזים אחידים והסכמים שבהם קיימים פערי כוחות מובהקים. ההבחנה הזו אינה טכנית. היא משקפת תפיסה ערכית של המחוקק ושל הפסיקה גם יחד: לא כל מערכת יחסים חוזית נולדה שווה. חוזים עסקיים: משקל כבד ללשון הכתובה בחוזים עסקיים, התיקון מחזק מגמה שכבר ניכרה בפסיקה בשנים האחרונות: לשון ההסכם היא נקודת ...

  תכנון משפטי למצבי חיים משתנים - מדוע ניסוח כללי כבר אינו מספיק אנו חותמים על מסמכים משפטיים בנקודות זמן מסוימות בחיים. לעתים מתוך רוגע, לעיתים מתוך לחץ, לעיתים מתוך רצון "לסגור פינה". אבל החיים, כידוע, לא עוצרים. משפחה משתנה, מערכות יחסים מתפתחות או מסתיימות, מצב כלכלי משתנה, בריאות משתנה, ואיתם גם הצרכים והאיזונים שעמדו בבסיס ההחלטות המשפטיות שלנו. דווקא כאן מתחיל הפער: בין מה שנכתב, לבין מה שנדרש בפועל. כשהמציאות משתנה - מי מפרש את המסמך? כאשר מסמך משפטי אינו חד, מותאם או מעודכן, מישהו יצטרך לפרש אותו. לעיתים זו רשות מנהלית, לעיתים צד שכנגד, ולעיתים בית המשפט. פרשנות משפטית אינה תקלה, היא מנגנון הכרחי. אבל במציאות אידיאלית, נרצה לצמצם אותה ככל האפשר. ככל שהמסמך מדויק יותר, מותאם יותר לנסיבות החיים, ומתחשב באפשרויות שינוי עתידיות - כך קטן הצורך בפרשנות חיצונית. אותו עיקרון - תחומים שונים העיקרון הזה חוזר על עצמו במגוון תחומים משפטיים: במקרקעין:  הסכמים שנחתמו מתוך הנחה מסוימת לגבי לוחות זמנים, שותפויות או מימון, נבחנים מחדש כשהמציאות הכלכלית או התכנונית משתנה. בדיני עבודה:...

  היטלים מוניציפליים אינם “מס קבוע”: על חובת הדיוק של הרשות המקומית היטל השבחה והיטל שצ"פ (שטח ציבורי פתוח), כמו היטלים נוספים שגובות הרשויות המקומיות, נתפסים לעיתים כחלק בלתי נמנע מעסקת נדל"ן. בפועל, מדובר בחיובים מנהליים שמותנים בעמידה בכללים ברורים, הן במישור התכנוני והן במישור הראייתי. שתי פסיקות מהעת האחרונה ממחישות נקודה זו היטב. היטל השבחה - שאלת השווי במצב הקודם בפסק דין של בית המשפט העליון (שאיחד דיון בשני תיקים - בר"מ 1975/24 ו-בר"מ 25226-04-25) נקבע כי בעת קביעת שווי מקרקעין במצב הקודם, אין לנטרל את השפעתן של זכויות תכנוניות קיימות מכוח תמ״א 38 או מסגרות התחדשות עירונית. המשמעות היא ששווי הבסיס לחישוב ההיטל חייב לשקף את שווי השוק האמיתי, ולא שווי תיאורטי מופחת. הפועל היוצא הוא שהפרש השווי שמהווה את הבסיס לחישוב המס קטן וכאשר נקודת המוצא משתנה – גם סכום ההיטל משתנה. היטל שצ"פ - ייעוד החיוב והוכחתו בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (עת"מ 4953-12-24) נקבע כי היטל שצ"פ נועד למימון הקמת שטחים ציבוריים פתוחים חדשים בלבד. הרשות אינה רשאית ...